1. ביום 26.6.10 נהגה גב' נטע לי גרוס (להלן: "נטע לי") ברכב בבעלות התובע בצומת בית חנן ובאותה עת נהג הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") במונית בבעלות הנתבע 1. (להלן:"אבינועם")
ביום זה אירעה התנגשות בין הרכבים הנהוגים על ידי הנהגים הנ"ל ולפי טענת התובע אחראי הנתבע לקרות התאונה ולנזק שנגרם לרכבו.
העובדות המועלות על ידי התובע בכתב התביעה הן, בית היתר, כדלקמן:
א. נטע לי נסעה בנתיב שלה במהירות נמוכה והמונית, שהייתה נהוגה בידי הנתבע הגיעה במהירות, הנתבע דיבר בנייד, לא הבחין ברכב התובע ופגע בו מאחור.
כתוצאה מעוצמת הפגיעה התהפך רכב התובע וניזוק בצידו השמאלי ובעקבות כך הושבת כליל.
ב. מאחר והתובע סבור, שהתאונה אירעה עקב רשלנותו ואחריותו המלאה של הנתבע, אשר נהג בחוסר זהירות ולא הבחין ולא שמר מרחק סביר ולכן הוגשה תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסכום של 24,619 ש"ח, הכולל בחובו: הנזק הממשי לרכב על פי חוות דעת שמאי בסך של 20,300 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 890 ש"ח, גרירה, חילוץ ואחסנה בסך של 429 ש"ח, עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה והוצאות נסיעה בסך של 3,000 ש"ח.
2. הנתבעים סבורים שיש לדחות את תביעת התובע, משום שלטענתם אחראית נטע לי לגרם התאונה ולנזקים שנגרמו לרכבים. לטענתם, נסעה נטע לי בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים ואותתה ימינה ואף עברה לנתיב הימני והנתבע המשיך ישר בנתיב נסיעתו.
לפתע וללא כל התראה חזרה נטע לי ונכנסה לתוך נתיב נסיעתו של הנתבע ופגעה בצד ימין קדמי של המונית.
כמו כן, טוענים הנתבעים כנגד סכום הנזק שנתבע, שכן לדעתם, רכב התובע הינו רכב ישן משנת 2001 וערכו נקבע על ידי השמאי בצורה שרירותית.
3. לאחר שבחנתי את חומר הראיות, כולל עדויות הצדדים המעורבים בתאונה ועדותה של גב' הילה גרוס, (להלן: "הילה") אני מחליט, שלאור העובדות והנסיבות של אירוע התאונה הגעתי למסקנה, שמירב האחריות לתאונה רובצת על הנתבע ולאור אופן נהיגתה של נטע לי, אני קובע שגם לה יש אשם תורם לקרות התאונה.
בשוקלי את אחריות כל אחד מהצדדים, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 80% ואילו את אחריותה של נטע לי בשיעור של 20% - זאת מן הנימוקים הבאים:
א. נטע לי עמדה בנתיב שמאלי לפני רמזור אדום ובהתחלף הרמזור לירוק המשיכה היא בנסיעה באותו נתיב, כאשר נוהג רכב חייב לשמור על ימין הדרך.
אכן, בשלב מסוים, כאשר נטע לי ראתה את המונית מגיעה בנתיב שמאל במהירות, ניסתה לפנות לו הדרך ולפנות לימין, אך לא יכלה לעבור נתיב בשל כך ששני רכבים נסעו בנתיב הימני.
לדבריה, היא החלה את המעבר לנתיב הימני, אך לא הספיקה לעבור ואז פגעה המונית בחלק האחורי של הרכב וכתוצאה מכך הסתובב הרכב והתהפך (ראה עדותה בעמ' 2 לפ').
לכן, בעצם אי שמירה על הימין ובניסיונה של נטע לי לעבור לנתיב ימני ומשלא השלימה את המעבר לנתיב הימני - תרמה את תרומתה לקרות התאונה.
ב. א) נטע לי מעידה, שהיא ראתה את המונית במראה, נוסעת במהירות מאד גבוהה ותוך כדי נסיעה היא כבר הניחה שהנה המונית פוגעת במכוניתה, אך למרות שכך ראתה לא עשתה הכל שיכלה לעשות באותן נסיבות על מנת לפנות את הנתיב השמאלי.
נטע לי, אינה עקבית בעדותה באשר למעבר מנתיב שמאלי לנתיב ימני. בתחילה היא אומרת, שאחרי התחלף האור ברמזור המשיכה לנסוע בנתיב השמאלי ואף החלה להאיץ את המהירות כבר אז ראתה את המונית מתקרבת במהירות מאד מאד גבוהה (עמ' 2 לפ',ש' 10- 11).
ב) בהמשך מעידה נטע לי כך: "ברגע שראיתי אותה (את המונית-ג.ב.) מתקרבת במראה, ניסיתי לעבור נתיב לימני אבל לא הספקתי כי היו מכוניות מצד ימין ואז הוא התנגש בנו." (עמ' 2 לפ',ש' 12- 13) בעוד שפעם אומרת נטע לי ,שהיא ניסתה לעבור נתיב לימני, ממשיכה היא ואומרת:
"אני התחלתי את המעבר לנתיב הימני, נכנס בנו מאחורה" (שם, ש' 13- 14) ומהמשך הדברים עולה, שבעצם היא לא הספיקה לעבור נתיב, (שם, ש' 16) ומהמשך הדברים עולה, שכאשר היא ראתה את המונית, היא הייתה בנתיב השמאלי, למרות שהיא מאד רצתה לעבור לנתיב הימני אך לא הספיקה (עמ' 3 לפ', ש' 4- 5).